פסק-דין בתיק ת"ק 008923/03

1.         בפני תביעה לנזקי רכוש אשר ארעו לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 12/12/02, בירידות סדום לכיוון כביש הערבה (להלן: "התאונה").

            התובע טען כי נסע עם רכבו במסלול הימיני כשלפתע הרגיש חבטה בחלקו האחורי של רכבו. החבטה גרמה לרכבו לסטיה חזקה שמאלה, ורכבו נעצר לרוחב הכביש, כשקדמת הרכב מופנית כלפי ההר.

            הרכב שפגע ברכב התובע הוא רכב הנתבע 1, והמחלוקת בתיק זה היא, האם התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבע 1, כטענת הנתבע 2, אוטובוס שנסע מאחורי רכב התובע, או בשל רשלנות הנתבע 2, כטענת הנתבע 1.

            יצויין כי בכתב תביעתו מייחס התובע את האשם לתאונה לנתבע 2, אולם בעת הדיון התברר כי התובע לא ראה את הנסיבות שהביאו לתאונה והוא מבחינתו "אדיש" לשאלת האחריות, הצריכה להתברר בין הנתבע 1 לנתבע 2.

2.         הנתבע 1  ומבטחתו, הנתבעת 3, הגישו כתב הגנה וטענו כי במקום התאונה יש מסלול אחד לכיוון הירידה, ושני מסלולים בכיוון הנגדי, בעליה.

            הנתבע 1 טען כי נסע מאחורי הנתבע 2, אותת שמאלה לפני ביצוע עקיפה, החל לבצע את העקיפה בזהירות רבה, ולקראת סיום העקיפה יצא לפתע הנתבע 2 לעקיפה, מבלי להבחין שרכב הנתבע 1 מצוי לשמאלו, פגע בו בחלקו האחורי - ימני, כתוצאה מכך סטה רכב הנתבע 1 ימינה ופגע ברכב התובע.

            הנתבע 1 טען כי האחריות לתאונה רובצת לפתחי הנתבע 2 אשר ביצע עקיפה בניגוד לאמור בסעיף 47(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

3.         הנתבע 2, אליו הצטרפה בעת הדיון מבטחתו, הנתבעת  4, הגיש כתב הגנה בו טען כי נסע מאחורי רכב התובע, כשבשלב מסויים יצא לעקיפה של התובע, לאחר שאותת והסתכל במראות. הנתבע 2 טען כי תוך כדי עקיפת התובע הגיח הנתבע 1 מאחוריו כשהוא עוקף אותו מצידו השמאלי, בנתיב המיועד לנסיעה מהכיוון הנגדי, לפתע הגיח רכב מהכיוון הנגדי ולפיכך חזר הנתבע 1 במהירות לנתיב הימני, וחתך את נתיב נסיעתו של הנתבע 2.

            הנתבע 2 טען כי הנזק ברכבו של הנתבע 1 נגרם כש"חתך" אותו הנתבע 1, והנתבע 1 הוא שפגע בתובע.

העדויות והראיות

4.         ביום 23/12/03 הופיעו בפני התובע,  הנתבעים 1 ו- 2 ונציגי חברות הביטוח, נתבעים 3 ו- 4.

            התובע העיד כי בעת התאונה לא הגיע רכב כלשהו מהנתיב הנגדי, וגם לא דקה קודם לכן. התובע העיד כי לאחר התאונה רכבו עמד עם הפנים לכיוון ההר, הנתבע 2 עמד מאחור והנתבע 1 באלכסון לכביש.

            הנתבע 1, העיד כי הנתבע 2 היה מאחורי רכב התובע, ואילו הוא השלים כבר עקיפה של רכב שנסע מאחורי הנתבע 2. הנתבע 1 טען כי חלף כבר כמעט לחלוטין על פני הנתבע 2 אולם אז יצא הנתבע 2 לעקיפה,מבלי להבחין בו וגרם לו לסיבוב ולפגיעה בתובע.

            הנתבע 1 טען כי בצע את העקיפה במהירות של 90-80  קמ"ש, בחלק שיש בו שדה ראיה חופשי וללא עיקולים.

            הנתבע 2 העיד כי 20 מטר ממקום התאונה מתחיל עיקול. הנתבע 2 שב על הטענה כי הנתבע 1 עקף אותו בזמן שהוא כבר היה בעקיפה "ואז אני לא יודע מאיפה הוא צץ".

            הנתבע 2 אישר כי ראה את הנתבע 1, רק בזמן ההתנגשות ולא לפני. עוד העיד כי בעקיפה הוא מסתכל "רק קדימה".

            בעת הדיון הוצגו בפני תמונות רכב התובע והנתבע 1. לא הוצגו בפני תמונות של רכב הנתבע 2.

דיון והכרעה

5.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בתמונות הנזק ובכתבי הטענות, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעים 2 ו- 4, ולהדחות כנגד הנתבעים 1 ו- 3. להלן נימוקיי.